.png)
במשך כל שנות עבודתי כמטפלת פרטנית וקבוצתית נתקלתי פעמים רבות בהורים שמתלבטים לאיזה סוג טיפול כדאי לפנות כאשר לילד יש קשיים חברתיים, טיפול פרטני או טיפול קבוצתי. באופן כללי אני מאמינה שכאשר הקושי העיקרי של הילד הוא בתחום החברתי אז עדיף לפנות לטיפול קבוצתי.
בפוסט הבא אנסה לעשות קצת סדר בדברים ואתן מספר סימנים המעידים מתי עדיף טיפול קבוצתי על פני טיפול פרטני.
סימן ראשון - קושי באחד מהיכולות החברתיות הבאות • ביישנות והימנעות חברתית • וויסות רגשי ושליטה עצמית במצבים חברתיים • יכולת להתמודד ולשאת תסכול • יכולת לפתור קונפליקטים חברתיים בצורה יעילה • קושי בשיתוף פעולה, אמפתיה והתחשבות ברצונות אחרים
בניגוד לטיפול פרטני בו בדרך כלל מדברים בדיעבד על מצבים חברתיים שקרו לילד, בטיפול קבוצתי הסיטואציות החברתיות קורות בזמן אמת ויש אפשרות להתבונן, לתרגל ולרכוש כלים שיעמדו לרשותו גם מחוץ לקבוצה.
סימן שני – פער בין יכולות חברתיות כאשר ישנו פער בין יכולת טובה של הילד להסתדר ולהתחבר עם חבר אחד או שניים לבין יכולת נמוכה להשתלב בקבוצה גדולה, בה באופן טבעי יש יותר קונפליקטים ותחרות, אז עדיף לפנות לטיפול קבוצתי. טיפול פרטני דומה לאינטראקציה חברתית עם חבר אחד, בטיפול פרטני יש לילד שליטה רבה יותר על הסיטואציה, אין תחרות על תשומת הלב של המטפל, הקצב והצרכים מותאמים רק לילד ובאופן כללי רמת התסכול נמוכה יותר. לעומת זאת טיפול קבוצתי מדמה את המציאות החברתית המאתגרת ונותן לילד הזדמנות ללמוד להתמודד עם תסכול, תחרות וקונפליקטים אבל במקום מוגן, בטוח וטיפולי.
סימן שלישי – חוויות חברתיות קשות ופוגעות כאשר הילד חווה בהווה ו/או בעבר קשיים חברתיים, דחייה, חרם או חוויה חברתית קשה והדבר השפיע על הדימוי והביטחון העצמי שלו או על הרצון להיות בחברה עד כדי הסתגרות, הימנעות או עצב. בטיפול קבוצתי הילד חווה חוויה חברתית חיובית ומשקמת, לפעמים לראשונה מזה הרבה זמן הילד מרגיש אהוב, רצוי וחשוב. עד שבהדרגה הוא מסוגל ורוצה לחזור למעגלים חברתיים גם מחוץ לקבוצה.
סימן רביעי – ניסיון לא מוצלח בטיפול פרטני כאשר ילד היה בטיפול פרטני לאורך תקופה משמעותית אבל המצב החברתי לא הוטב מכך ולילד יש עדיין קשיים חברתיים, אז שווה לשקול באופן חיובי את המעבר לטיפול קבוצתי.